הסימטריה בחיים/ ענת בר צבי
אורי יקר בכל פעם בה אני מבקרת במוזיאונים או במבני דת למיניהם, אני נפעמת מחדש מגילויה של הסימטריה. הכל סימטרי גם אם מנסים ''לשברה'' או לפרוץ מתוכה. וכך אני מנסה תמיד להעביר מהאומנות והדתיות אל ה''חיים'' [על אף שבשבילי הם החיים..], ולמצוא את הסימטריה ביום יום כדי להבין, ולקבל ולהתנחם במצוקותי....ואני נזכרת בחוויה זו כשאני קוראת את דבריה של אמא על הציפייה לשמוע את קולך , ואת ההתמלאות בשמחה ובאושר שאחרי המפגש הממשי, וזה מרגש אותי וממלא אותי בטוב, כי בטוחני שגם אמא ראתה שאורי ורועי נוגעים בסימטריה, ומשלימים באמצעותה משהו חשוב.... וכמה טוב שנפש אמיצה ואיתנה מוכנה להיפתח ולקבל מהדומה ומהמזכיר- את מה שאתה נתת באופן ישיר...........וממשיך לאפשר לכולנו!
ערב שמחת תורה תשס"ו/ ראובן פטאל
בשמחת תורה, מחרתיים, נסיים את קריאת התורה בקריאת פרשת 'וזאת הברכה', שמתחילה כך: "וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוקים את בני ישראל(ב"י) לפני מותו". הפסוק הזה שמתחיל פרשה חדשה, הוא לכאורה קשה לפירוש: א. למה הוא מתחיל ב- ו' החיבור? הרי מדובר בנושא חדש, ולמה הוא מתחבר? ב. מה מלמדת המילה 'זאת'? ולמה 'הברכה' מופיעה בהא הידיעה? ג. התואר 'איש האלוקים' אינו מצוי בתורה. למה משה רבינו (מ"ר) זכה בו? ולמה דווקא כאן? ד. למה מציינת לנו התורה, שהברכה ניתנה לפני מותו של מ"ר, והרי זה מובן הפסוקים שלפני ואחרי פסוק זה?! ה. ואם נצליח, איך נקשר את התשובות לאורי ז"ל?
'אור החיים הקדוש' (אורה"ק), הוא רבינו חיים בן עטר, מגדולי פרשני התורה שאל את השאלות לעיל, והפליא בתשובותיו !! הפרשה הקודמת לפרשה זו היא פרשת 'האזינו', שמסתיימת בפסוק, שבו ה' אומר למשה: "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא". שליחותו של משה, שהיתה השליחות הכי משמעותית לעם ישראל מלווה בניסים וניפלאות, כאילו נקטעת בסופה בגלל פרשת מי המריבה, ולכאורה בגלל הטענות והקשיים שב"י עוללו למשה, גם שם וגם לאורך כל שליחותו, נגזרה הגזירה הקשה. אומר אורה"ק שארבעים שנה רץ מ"ר אחרי ב"י "כמו סוס", תוך הקרבה אישית מוחלטת, עמד לא אחת כסנגורם של ישראל, ולבסוף נענש בגללם!! ודאי שהיתה צריכה להיות טינה בליבו עליהם. מלמדת אותנו התורה, שמיד לאחר שה' מבשר למשה על הגזירה הקשה- "וזאת הברכה". פירוש: אין טינה, והברכה היא לא לצאת ידי חובה, אלא "וזאת הברכה" בהא הידיעה !!!! אם נזכור, שה' בחר את מ"ר בעיקר בגלל ענוותו ובגלל אהבתו לעם ישראל נבין את פירושו של אורה"ק לעומקם של דברים- כך צריך לנהוג המנהיג בהא הידיעה. ועוד, האדם לפני מותו אמור להיות מתוסכל, ממורמר, "לא הגשים, אף לא מחצית ממאווייו", הגיוני שהוא יתחשבן עם הסובבים אותו.... מלמדת אותנו התורה, שזה לא שייך למשה, ולכן מדגישה התורה שהברכה נתנה לפני מותו, למרות שידוע לנו שזה היה לפני מותו. מכאן, אומר לנו אורה"ק, שברור למה יקבל מ"ר את התואר 'איש האלוקים', כדי לומר לנו, שתכונות כאלה הן בעלות אופי אלוקי ולא נמצאן אצל בני אדם. בעבר הרחוק קראנו לאברהם 'אברמ-לך', ולחטיפים 'בייג-לך' (למד בקמץ). היום נפוצים השמות 'שיר-לי' ו'גי-לי', והחטיף נקרא 'ביס-לי'. מה פירוש? לפני קום המדינה ובשלבי הקמתה הראשונים, הסבלנות לאינדווידואליזם ולאגו היתה מאד נמוכה. מי שלמשל השתמט מהצבא גונה, נודה, ונדחק לשולי החברה. ובינתים המדינה הגיעה לגיל העמידה והיוצרות וכוונת המשוררים נשתבשו, וגם בעזרת הבג"ץ: הפרט התקדש, הכל 'לי', כאן ועכשו ורצוי במהירות האינטרנט !! ולמה כל הכתוב לעיל קשור לאורי ז"ל? ודאי שקשור! לא אחטא לאמת אם אומר, שהכינוי שהייתי מצמיד לאורי ז"ל הוא 'אורי-לך', וכל שנאמר ונכתב, ובזכות מה שקרה באמת בחייו ולפני מותו, יבואו ויוכיחו !!
בקשה להעביר חומר מתועד על אורי/ משפחה (משפחה)לקריאה
בקשה להעביר חומר מתועד על אורי/ משפחה
חברים, חברות ומשפחה יקרה,
בתקופה זו אנו בתהליך של יצירת סרט על אורי. סרט שיוקרן ביום ההולדת, יום בו ניפגש כולנו. אני רוצה לבקש מכל מי שמצוי אצלו סרט וידאו או תמונות המתעדות אירוע שאורי מופיע, מוזמן להעביר אותם אלינו בשבוע הקרוב.
עכשיו השעה 00:48 בלילה ואין לי שינה אז כמובן כל זמן פנוי אני נכנסת לאתר שלך. כרגיל קשה לי כי האתר הזה נותן לנו להמשיך את החיים שלך כאילו שאתה איתנו כאן. ואתה יודע אני חושבת עליך המון וכמעט בכל יום אתה עובר לי בראש ואני נזכרת בך וזה כואב לי שאתה לא פה איתנו לפעמים אני רוצה לדבר איתך לצלצל אליך כמו פעם ולשוחח איתך אבל זה בלתי אפשרי. אני לא יודעת איך לתאר את זה שאני חולמת עליך המון בלילות וחלומות כאלו שכשאני מתעוררת בבוקר החלום הולך איתי במשך כל היום. אתמול היה יום שישי ויש לי קופסה עם כל מיני מכתבים ומזכרות והיה שם מכתב ששלחת לי באימייל בדיוק חודשים לפני שקרה האסון. והיה לי קשה לקרוא אותו כי אתה לא פה וחבר כי הייתי רוצה לחבק אותך ולדבר כמו פעם. קראתי את מה שאמא שלך כתבה ומי אם לא אני יודעת עד כמה זה נכון , כמה אהבת לעזור לכולם אני בתקופות קשות שלי שהייתי עצובה תמיד היית שם בשבילי והיינו מדברים והיית מעודד אותי להמשיך הלאה. תמיד ידעת להצחיק אותי ולהעביר לי את הזמן שהייתי קצת לבד. אתה יודע כל הזמן בחלומות אני חולמת שאתה חי ושאתה מופיע פתאום וכולם שמחים ואמא שלך עושה לנו מסיבה. אני כל כך רוצה להאמין שאולי זה יקרה אבל אני יודעת שלא שאין דבר כזה זה רק בחלומות עדיין לא היה מישהו שהלך לעולמו וחזר, אולי זה מסר ממך שאתה רוצה שאני אבקר אותך כי הרבה זמן לא ביקרתי אותך ואתה צודק כי תמיד היינו נפגשים. אז אני מבטיחה לך שאחרי החגים אני אבוא לבקר אותך איפה שאתה נמצא כי התגעגעתי אליך מאוד. אורי ממי פעם אחרונה שכתבתי לך ביקשתי ממך בקשה ואני לא יודעת למה אבל יש לי הרגשה שזה יתגשם והלוואי, אתה יודע אם זה יתגשם אני אדע שאתה שומע אותי ושאתה איתי ומקשיב לי. אוהבת אותך תמיד ולנצח.
שתיקה ארוכה באתר, דממה. זה מזכיר לי את התקופות שבהן טילת ולא הצלחנו לדבר כי התקשורת הייתה לקויה במקומות שטיילת. אבל אתה לרוב דאגת שפרקי הזמן שאנחנו לא מדברים יהיו קצרים יחסית. ואז כשהטלפון המיוחל הגיע היה כל-כך הרבה חום ואהבה, שמחה והתלהבות בקולך שזה היה שווה כל דקה שחיכינו. ומה שהחזיר אותי לאותה הרגשה הייתה פגישה שהייתה לי לפני כמה דקות עם השכן שלנו, רועי, שתמיד מזכיר לי אותך. בחזות שלו אך בעיקר בקול, באנושיות, בעיינים הטובות שלו ובהתענינות הכנה שלו. חזרתי מקניות עם ידיים עמוסות בשקיות, והוא כמו תמיד עצר שאל לשלומי והציע לי את עזרתו באופן שהיזכיר לי אותך, ושמעתי בקולו את קולך, וההתרגשות הייתה כל-כך גדולה כמו בשיחות הטלפון שהגיעו אחרי שתיקות ארוכות. התרגשות שיש בה הרבה געגועים והרבה אהבה.
קטונתי/ ענת בר צבי
אורי יקר קראתי את הסיפור , שאמא הביאה בשם חבר אנונימי שלך. קטונתי , אוי כמה שקטונתי מול שיפעת השמחה והחיונות שמלא אותי/שמלאת אותי. ולוואי ואפנים זאת לנצח נצחים
יערה יפה שלנו./ אורה כרמי
יערה יפה שלנו. הזדהתי עם הכאב והבדידות שלך וכל הזמן אני אומרת לעצמי איזה נערה בוגרת את. לכתוב ולהגיד כאלה משפטים שמבטאים כל כך הרבה רגש ותחושות ו"לשים אותם על השולחן" באופן הכי כנה והכי ברור זה לא דבר מובן מאליו ולא מתאים לגיל כל כך צעיר. אני רוצה גם שתראי את הדברים מנקודת מבט של זקנה כמוני. הורים כמו שלך, עומר , סבתא וסבא ועוד סבתא דודים וחברים זה המון, וזה המון ביחד אפילו אם לא נמצאים פיזית וכל אחד מהם רוצה רק שתרגישי הכי טוב שאפשר והכי שייכת ומחוברת אליהם וזה כבר לא לבד. נכון יש שעות של בדידות , לכל אחד, הבדידות היא מבפנים וצריך לדעת לקבל אותה לא להבהל ממנה , להסתכל עליה ולהגיד לעצמך עוד כמה שעות יהיה אחרת.... באהבה גדולה גדולה אורה.
נסיך שלי אני פתאום מוצאת את עצמי פה באתר שלך, בלי הרבה מצב רוח, רוצה לכתוב לך משהו, לנסות לשתף אותך במה שעובר עליי. אני מרגישה כל כך לבד, כל כך בודדה ואני בטוחה שאם היית פה לשניה לא הייתי מרגישה כך כי גם כשהיית רחוק תמיד הטלפונים שלך נתנו חיוך וכוח עד לטלפון הבא. וכשהיית פה בכלל לא נתת לנו שנייה להיות עצובים הדבר היחיד שהיית תמיד עושה זה להצחיק אותנו עד שכבר כאבה הבטן. תמיד לימי שישי ולארוחות היה טעם ולא כמו עכשיו שעומר לא תמיד בבית, שלסבא וסבתא אין כוח כבר, שישראל ורינת כל כך רחוקים... ואנחנו תמיד מוצאים את עצמינו, אני אמא ואבא, בימי שישי לבד כל כך מתגעגעים לימי שישי שבהם אתה היית, מספר לנו קטעים מסרטים, בדיחות, ומצחיק אותנו, את כולנו. הכל כבר כל כך שונה...אתה כל כך חסר... כל כך הייתי רוצה להיות איתך לחבק אותך לשמוע ממך אבל כלום... כל יום אותם מחשבות ואותה הידיעה שאתה לא תופיע. חושבת עליך תמיד ומתגעגעת.. אחותך
תמיד קיבלתי את יום כיפור בשמחה. זמן של שקט מבחוץ. זמן שמאפשר, לא לעשות, פשוט להיות עם עצמי, לעבור את היום בלי לציין הישג, בלי תוכנית, בלי מסגרת. והיום אורי אני לא זקוקה לו, ליום כיפור. אתה מלמד אותי לעשות את זה ביום יום. להיות איתך, מבחינתי, זה היכולת להתנתק מהרעשים של היום יום. ובזמן זה כשאני איתך אתה מלמד אותי, כמו שחיית, שמטרת מסע החיים הוא המסע עצמו. לחיות את המסע הכי שאפשר. להיות-לחיות, לחיות בגדול. והיום יותר מתמיד יש למילים אלה משמעות ענקית בשבילי. והם משמשים נר לרגלי, והם מאירים את דרכי.
ואני זוכרת סיפור שקיבלתי מחבר שלך שלא הזדהה בשמו, וזו ההזדמנות להביא אותו כפי שהוא נכתב: "אורי בשבילי היה קיסר. אומרים שבן-אדם יכול לשבת ליד שולחן שמונחים עליו רק לחם חמאה ומלח ולאכול כמו קיסר. בשבילי זה מתאר את אורי בצורה הטובה ביותר, לא משנה באיזה מצב הוא היה, תמיד הוא ידע להוציא את המיטב. תמיד צחק, תמיד נהנה, תמיד כשהייתי איתו ידעתי שלא משנה מה יהיה אני אצחק ואהנה כי יותר מזה שהוא הרגיש כמו קיסר הוא גם נתן לאנשים שאיתו הרגשה כזו. אני רוצה לספר סיפור קצר על אורי ולמרות שלא רציתי לכתוב סיפורים כי אני בטוח שיש מספיק חברים לאורי שאם הם ייזכרו רק עשירית מהקטעים שהיה להם עם אורי אפשר יהיה לכתוב אלפי עמודים. יום שישי סיימנו ללמוד, הולכים הביתה, אורי מודיע לי (פשוטו כמשמעו), שעוד שעה הוא בא לאסוף אותי , כי יש משחק במגרש של צפרירים. הגענו למגרש כשיש לנו אולי 30 שקל ביחד. אורי כמובן אומר שאין בעיה, והציע שנטפס על החומה. אורי עולה בשנייה, אני לא מצליח ואומר לו "תראה אתה, אני כבר אחפש איזה חור לראות דרכו", אורי כמובן לא מוותר, הוא יורד ומתחיל לעשות לי "סולם גנבים", הוא מצליח להרים אותי. הסתדרנו על החומה, אורי מבסוט, אני כל הזמן חושב איך אני לא נופל. הסתיימה המחצית ואורי מחליט שצריך לאכול. הוא משאיר אותי שם, נוסע, וחוזר אחרי כמה דקות עם שקית מלאה בורקס ושתייה. אכלנו, עלינו לראות את המחצית השנייה וחזרנו הביתה. מה שאני רוצה לספר זה שאני בכלל לא בטוח שאני זוכר מי שיחק, איך היה המשחק וכמה ניגמר. אני מניח שאם הלכנו אז בטח הפועל שיחקה, ואם היא שיחקה נגד צפרירים אז בטח גם היה משחק זבל. אבל אני בטוח שנהננו, צחקנו, אכלנו בכייף. כי אורי לא צריך לשבת בתא כבוד ולאכול ארוחות גורמה בשביל להנות. יכולת פשוט לשבת איתו על החומה לאכול בורקסים ולהרגיש הכי כייף בעולם. כשאני נזכר באורי אני זוכר אדם מחייך, צוחק, סקרן. הוא תמיד צחק על כולם ועם כולם, ולא ממש התרגש אם צחקו עליו. אחת התכונות שהכי הערכתי אצלו זה שהוא דיבר והתייחס אל כולם בצורה שווה. ואפילו אם ילד לא היה מקובל או "חנון" , לאורי זה לא הפריע ולפעמים היה נדמה לי שהוא עושה "הפליה מתקנת". יש משפט שקראתי פעם והוא אומר: כולם רוצים להיות מאושרים ומחפשים את הדרך אל האושר - אבל אין דבר כזה הדרך אל האושר - האושר הוא הדרך. המשפט הזה מתלבש על אורי בצורה מושלמת, יכול להיות שהוא לא שמע אותו אבל הוא יישם אותו בצורה מושלמת. אורי הכניס כייף ושמחה בכול דבר שהוא עשה. אם ישאלו אותי איך אני זוכר את אורי בשמי מילים אני חושב שהכי נכון להגיד: א ד ם מ א ו ש ר".
גמר חתימה טובה לכל עם ישראל/ ענת בר צבי (חברה)לקריאה
גמר חתימה טובה לכל עם ישראל/ ענת בר צבי
אורי יקר בהמשך לסיפורו המרגש של פיסטוק על התקרבותך אל שורשי אמונתנו /מסורתנו, אני שמחה ללמוד כי מסר נוסף אותו רצית להעביר לנו הוא החשיבות נפשית -פנימית של העוגן, של עמוד השדרה, של קו האמצע...אישית אני מרגישה ב''בית'' כשמדובר באלוהים...כי בשבילי הוא האחד המאחד הכל, והנותן שלווה ובטחון למאמיניו, אבל גם כל אור פנימי שמקומו בלבנו, בחזה, במרכז הויתנו ''מתאים'' למלא תפקיד חשוב זה בהתנהלות קיומנו בעולם, ולשם התחברות אליו, שווה לנסוע 15 שעות [=6, הרמוניה, שלמות] ואפילו יותר... גמר חתימה טובה
יום כיפור הגיע ואני יושב וניזכר ביום כיפור האחרון שאותו חוויתי עם אורי. זה היה יום כיפור מאוד מאוד מיוחד היינו בארץ רחוקה ולא בכול מקום היתה שם קהילה יהודית. לכן בשביל לקיים את יום הכיפורים כהלכה בבית כנסת ועם הקהילה היהודית נאלצנו לנסוע 15 שעות באוטבוס לעיר מרוחקת שבה יש בית כנסת. אני זוכר שיום כיפור זה היה ממש חשוב לאורי. הוא מאוד רצה להגיע לעיר ולהיתמקם במלון ליד בית הכנסת וכמובן לצום. ואני זוכר שבאותו זמן ניזכרתי באורי כילד בשכונה עם הסקטבורד והבמבה וכמובן הקולה מיסתובב לו בכבישים בכיפור. ואז הבנתי כמה אורי היתקרב לדת ולמסורת. זה היתבטא גם בימי שישי היינו מקיימים קידוש ואורי מאוד אהב ליטול חלק בזה בתפילה ובשירה. גם בסוכות בבוגטה היגיע אברך שהקים סוכה ונתן לנו לקיים מצוות הנחת תפילין בסוכה כולנו נטלנו חלק בזה וגם זאת הייתה חוייה מאוד חזקה. לפעמיים אני חושב על כול הדברים האלו ואומר לעצמי שאולי מבחינה דתית התיקון של אורי בעולם הזה היה ליהתקרב לדת וברגע שהוא ביצע את אותו תיקון מקומו כבר לא פה והוא עובר לעולם טוב יותר. אך כול הזמן אני מתעשת ואומר לעצמי ששום תיקון לא קשור לעניין הכול חוסר מזל שלעולם לא יהיה לו פירושו ולעולם לא יהיה ניתן לעכל זאת איך ? למה ?ומדוע? זה קרה. אני מאחל לכול מי שניכנס לאתר זה גמר חתימה טובה
אתה מלווה אותי בכל מקום/ ענת בר צבי
אורילה אני נמצאת עכשיו בפריז, בביתי השני, בעבר של שלוש השנים האחרונות , ואני נכנסת לאתר, וחשה אותך חזק, חזק בגבי. נראה לי שהתחברנו יותר מאז שעברת, ואני אוהבת את מה שהקשר הזה מוציא ממני... בשבילי אתה נשמה מלווה , שמזכירה לי בעדינות ובקצב שלי את היפה והחשוב והאמיתי, והחיזוקים המיידיים שלך [הצמרמורות שבגבי] מעצימים את משמעותו של מסע חיי, ולא רק שלי...החיות המיוחדת שנוצרה מעוררת בתוכי תחושה תמידית של סקרנות : מעניין מה אגלה הפעם? ואחר-כך..? ותמיד?
שלילה יקרה/ אורה כרמי
את כותבת כל כך נוגע ללב, כל כך מרגש, וכל כך אורי - אבל נוגע בכולנו. תודה על המשפטים , המילים ודרך ההבעה זה עוזר לנו בהתנהלות היום יומית שלנו זה נותן הגדרות לתהליכים שאנחנו עוברים כשהציר שסובב הוא- סביב אורי.שלך אורה.
ושוב מהלב/ שרה
אורי יקר, הייתי בטוחה שכשאכתוב באתר אפנה תמיד לאמא שלך, חברתי היקרה. אך הפעם אני רוצה לפנות אליך ולספר לך על הוריך המדהימים. אני רואה אותך ברגע זה צוחק בצחוקך הענק ועונה לי : "אני יודע, את לא מחדשת דבר" ובכול זאת אני רוצה להודות לך על הכוחות שאתה נותן להם. כוח לחגוג את החגים, לארח, להתארח. כוח לזכור את החברים, להקשיב ולשמח. אני אספר לך על יום הולדתי ה... שחגגנו אתמול. אתה יודע שאמא שלך אלופה בלזכור תאריכי יום הולדת. וכשהזכירה לי את התאריך שלי אמרתי, שהייתי מעדיפה לחגוג בטיול, והיא כמובן ענתה: כך נחגוג. והם דאגו לבחור מסלול שאני אוהב, ושתהיה בו גם הרפתקה...בשטחים, ואבא שלך קרא, למד, הכין, וכמו מדריך מקצועי מיומן מוביל, מסביר, מדריך, בקיא בהסטוריה, גם בהנדסה ואדריכלות, שואל על תקופת התנ"ך, ומרתק בהסבריו... וברק בעיינים מוכיח כמה הוא אוהב את זה. ולנו זה מכפיל ומשלש את ההנאה. לא רק המסלול והחברה נעימים, גם לראות את אבא שלך עם חדוות ההדרכה. ואמא כהרגלה מאז ומתמיד מברכת ברכה מהלב ישר אל ליבי ומתנה בצידה, תמיד קולעת לטעמי וסגנוני. הודתי להוריך הנפלאים על יכולת הנתינה הענקית שלהם. שביחד עם העצב , הגעגועים , החיים, שאף פעם כבר לא יהיו אותו דבר,תקופת החגים הקשה, הם יודעים לשמוח נשמחת האחרים. אומרים שתפוח לא נופל רחוק מהעץ, ועל עץ תפוחים לא גדלים משמשים. ברור ומובן על איזה עץ גדלת, ולא מפליא שהערך חברות היה כל טבוע בך. כל כך הרבה סיפורים מעידים על כך. אורי , אני מרגישה שאתה שם למעלה מדריך, מכוון, דואג, ולכן אפשר להמשיך. ואני פה מבקשת לעזור לך לתת כוחות, להיות, להחיות בשיגרה וביום יום... וכפי שאני מבקשת מהורי, אני מבקשת גם ממך שתשמור על כולנו שם מלמעלה.
איזה מורה גדול אתה/ ענת בר צבי
אורי יקר אני משוכנעת שלא היתה לך שום כוונה להיות מורה. נכון? ובכל זאת, אני מוצאת את עצמי לומדת דרכך את יסודות החיים, חדשות לבקרים. היום חוויתי יחד עם אמא את השלמות שבחסר, את הכאב יחד עם האהבה, שבפעולה חשבונית נפשית ורוחנית נותנים מקום ענק להתגברות, לבגרות, וליכולת לקבל... ואכן, אני מרגישה ''ילדה גדולה'' יותר, עשירה יותר, מתאימה יותר לחיים. תודה
פני השכחה/ אמא
ילד יקר שלי, יום חמישי בבוקר, הבית ריק, שקט. עברו ימי החג. שלושה ימים שבהם לא עצרתי דקה לחשוב, להיות, להרגיש. עשיה אין סופית: הרבה טלפונים אחולים לשנה טובה וחג שמח, הרבה התרוצציות לפני ובמהלך החג, ערב חג אצל נעמי נסיעה לשם בכבישים עמוסים, הליכה ברחובות בני-ברק, מארחים ומתארחים, אוכלים ממיטב מאכליה של סבתא, שרים לנגינת האקורדיון של ענת, שותים הרבה יין, נוסעים ומטיילים, מטפסים במעלה ההורודיון, חוגגים לשרה יום הולדת.... ואני כאילו בלעתי כדור מרץ לא רוצה לנוח, לא צריכה לנוח, מפחדת לנוח. מבקשת שהראש יהיה ריק ממחשבות. מגיעה למיטה רק כדי להניח את הראש ולהירדם. ובשקט של יום חמישי בבוקר אני שואלת את עצמי האם אילו הם פני השכחה? ואני מבינה, אורי, שכנראה את עצמי רציתי לשכוח, מעצמי נעלמתי, ברחתי....כמו שביקשתי. וזה עוזר בימים שנדמה שאי אפשר יהיה לעבור אותם בלעדיך. ובשקט של יום חמישי בבוקר אני חוזרת אליך, חוזרת לעצמי ויכולה להרגיש, להרגיש אותך, את הכאב יחד עם האהבה.
היום היינו אצלכם/ ענת בר צבי
אורי יקר, היום שירה ואני היינו אצלכם המון זמן. אכלנו ממטעמיה של סבתא, דברנו, צחקנו, הסתלבטנו, והשתטינו. היה כזה כיף, אמיתי, שפשוט לא התחשק ללכת הביתה. יערה, עומר ושירה רקדו על השטיח המוזיקלי ששלחת, וגם אמא העיזה. רק אני לא. הסתכלתי על כולם, וחשבתי לעצמי, שאתה מרוצה , כן, ממש. איזה אנשים נפלאים ואמיצים: יודעים וחשים, ומחוברים לנצח שאתה- ויחד עם זאת מתמסרים גם לרגע ולטוב שמציע... הרגשתי, שחבקת את כולם באהבה.
שנה טובה יותר/ דניאלה יפרח
אורי יקר מאוד מאוד רציתי להתקשר להורים שלך ולאחל כמו לכולם שנה טובה וגם חג שמח אך לא יכולתי איך אפשר? שיהיה שמח בלעדיך אורי לא אשכח איך בכל חג התקשרת לאחל לנו חג שמח וכמובן המתנות שלך בחגים שהיום כשאתה איננו קיבלו משמעות ובכל פינה בביתנו נמצאות . אז אורי בבקשה מאיפה שאתה לא נמצא תשלח הרבה כח למשפחה המדהימה שלך שאני בטוח אשמור איתם על קשר .ולכם שלי אלי עומר יערה וכמובן סבא וסבתא המון כח
שנה טובה/ יונה חברה של המשפחה
שלי יקרה שלי . ישבנו סביב השולחן בערב החג וחשבתי עליכם , האם זה אפשרי בכלל ??!!! ומיד צצה לי דמותו של אורי עם החיוך הענק והקול הדומיננטי , שאומר חייבים שיהיה פה שמח .... רוצה לאחל לכם שלי אלי עומר ויערה שנה טובה , ושתקשיבו למה שאורי אומר שם למעלה . באהבה יונה
לקריאה
סגור
